בלוג הורים מעגלי

הורים רבים יודעים שתנועה עוזרת לילד להירגע ולהתרכז, אך בפועל קשה למצוא זמן לפעילויות ארוכות או לתכניות מורכבות. החדשות הטובות הן שאין צורך בשעה של פעילות. גם עשר דקות ביום, כאשר הן מתוכננות נכון, יכולות ליצור שינוי משמעותי ביכולת הוויסות של הילד לאורך היום. המפתח הוא יצירת שגרה קבועה שהגוף לומד להכיר ולצפות לה. למה דווקא שגרה קצרה וקבועה עובדת מערכת העצבים של ילדים רבים מגיבה טוב לחזרתיות. כאשר הגוף יודע שבכל יום יש רגע קבוע של תנועה מותאמת, הוא לומד להתארגן מהר יותר. עם הזמן

תנועה היא אחד הכלים החשובים ביותר לוויסות אצל ילדים רבים על הרצף. היא יכולה להרגיע, לשפר ריכוז ולהפחית מתח. יחד עם זאת, יש מצבים שבהם תנועה מסוימת אינה מרגיעה אלא דווקא מגבירה עומס תחושתי. ההבדל אינו בשאלה האם הילד זקוק לתנועה, אלא איזה סוג תנועה מתאים לו באותו רגע. כאשר לומדים לזהות את ההבדל, ניתן להשתמש בתנועה בצורה חכמה שמסייעת באמת. מתי תנועה עוזרת תנועה עוזרת כאשר היא נותנת למערכת העצבים את הקלט התחושתי שחסר לה. במצבים רבים תנועה עמוקה, קצבית ומבוקרת מאפשרת לגוף להתארגן

רבים מאיתנו גדלו על ההנחה שכדי להתרכז צריך קודם לשבת בשקט. אך בשנים האחרונות מצטבר ידע רב שמראה תמונה אחרת לגמרי. אצל ילדים רבים, ובעיקר אצל ילדים עם צורך תחושתי מוגבר, דווקא תנועה לפני תחילת משימה לימודית יכולה לשפר את יכולת הריכוז בצורה משמעותית. כאשר הגוף מקבל את התנועה שהוא צריך, המוח מגיע ללמידה מוכן יותר, רגוע יותר וקשוב יותר. מה קורה למוח אחרי פעילות תנועה פעילות תנועה קצרה מפעילה מספר מערכות חשובות בגוף זרימת הדם למוח עולה וכך משתפרת אספקת החמצןמערכת הערנות מתעוררת וה

בבתי ספר, בגנים וגם בבית, ילדים מתבקשים פעמים רבות לשבת בשקט לאורך זמן. עבור חלק מהילדים זה אפשרי, אך עבור ילדים רבים ובמיוחד ילדים עם צורך תחושתי מוגבר, ישיבה סטטית ממושכת אינה משפרת ריכוז אלא דווקא פוגעת בו. כדי להבין מדוע זה קורה, חשוב להבין כיצד הגוף והמוח עובדים יחד בזמן למידה. המוח לא נועד להיות מנותק מהגוף ריכוז איננו תהליך שמתרחש רק בראש. כדי שהמוח יוכל להתמקד, הגוף צריך לקבל מידע תחושתי מתמשך מהשרירים, מהמפרקים ומשיווי המשקל. כאשר הילד יושב ללא תנועה לאורך זמן, זרימת

כל הורה רוצה דבר פשוט לראות את הילד שלו רגוע, בטוח ומרגיש טוב. כאשר ילד על הרצף חווה הצפה, מתח או חוסר שקט, התגובה הטבעית של ההורה היא לנסות להרגיע מהר ככל האפשר. אך לעיתים, דווקא מתוך כוונה טובה, נעשות פעולות שמקשות על הילד להירגע במקום לעזור לו. הבנה של כמה טעויות נפוצות יכולה לשנות באופן משמעותי את הדרך שבה רגעים כאלה מתפתחים בבית. טעות ראשונה לנסות לעצור את התנועה כאשר הילד מתנדנד, קופץ או נע ללא הפסקה, קל לחשוב שהתנועה עצמה היא הבעיה. בפועל, במקרים רבים התנועה היא דווקא

הורים רבים לילדים על הרצף האוטיסטי שואלים את עצמם שאלה דומהאיזו תנועה באמת מתאימה לילד שלי. יש ילדים שמחפשים להתנדנד שוב ושוב, אחרים קופצים ללא הפסקה, ויש כאלה שמבקשים חיבוק חזק או אוהבים להישכב תחת לחץ. לעיתים ההתנהגויות האלו נראות אקראיות, אך בפועל הן משקפות צורך תחושתי מדויק של הגוף. כאשר מבינים איזה סוג תנועה הילד מחפש, קל הרבה יותר לעזור לו להגיע לשקט פנימי, ריכוז ותחושת ביטחון. למה ילדים שונים מחפשים תנועות שונות מערכת העיבוד התחושתי של כל ילד פועלת בצורה ייחודית. אצל י

הורים רבים לילדים על הרצף האוטיסטי מכירים את הרגעים האלההילד מתנדנד שוב ושוב, קופץ, מסתובב, נשכב בתנוחות לא שגרתיות או פשוט מתקשה להישאר ישוב לאורך זמן. לעיתים זה נראה כמו עודף אנרגיה, לפעמים כמו חוסר שקט, אך למעשה ברוב המקרים מדובר במנגנון עמוק הרבה יותר, ניסיון של הגוף לווסת את עצמו. כדי להבין את ההתנהגות הזו, חשוב להבין קודם דבר אחד מרכזיהמוח של ילדים רבים על הרצף מעבד מידע תחושתי בצורה שונה. תנועה היא אחת הדרכים המרכזיות שבאמצעותן הגוף מנסה לאזן את המערכת. המוח והמערכת הת

זה כמעט תמיד נראה אותו דבר.השעה מתקרבת לערב, היום עוד לא נגמר, אבל משהו כבר לא עובד. הילד חסר שקט, מתעצבן מכל הערה, מתקשה לעבור מפעילות לפעילות. בקשה פשוטה הופכת לעימות, מילה קטנה גוררת תגובה גדולה. רוב ההורים יגידו את אותו הדבר:“הוא עייף.” זו תשובה הגיונית. היא גם מרגיעה – כי עייפות היא משהו זמני, מוכר, צפוי. אבל יותר ויותר הורים ואנשי מקצוע מבינים היום שבמקרים רבים, במיוחד אצל ילדים על הרצף האוטיסטי, זו לא עייפות. זו הצפה חושית. וההבדל בין השניים – קריטי. לא רגע אחד, אלא תה