בלוג הורים מעגלי

כל בוקר לפני בית הספר הופך למאבק. הילד מתלונן על כאב בטן, מסרב להתלבש, בוכה או מתקשה להסביר מה בדיוק מציק לו. אתם כבר מרגישים שלא מדובר ב“עצלנות” או בחוסר רצון, אלא במשהו אמיתי שמתרחש בתוכו. למה זה קורה? לחץ וחרדה סביב בית הספר אצל ילדים על הספקטרום אינם נובעים תמיד מפחד אחד מסוים. לעיתים זו תגובה של מערכת העצבים לעומס מתמשך: רעשים, שינויים בלתי צפויים, מעברים ודרישות חברתיות ולימודיות המתרחשות במקביל במשך שעות רבות. כאשר הילד נמצא בעוררות גבוהה לאורך יום הלימודים, הגוף עלול

בתקופה שבה כולם מדברים על שמחה, אירוח, סוכה וארוחות משפחתיות גדולות, אצל הורים רבים לילדים על הרצף מתעוררים גם חששות. מה יקרה אם תהיה התפרצות באמצע ארוחת החג?איך הסביבה תגיב?מה נגיד לדודה שלא מבינה?האם הילד יצליח להתמודד עם כל השינויים?ואיך נוכל לעזור לו ליהנות מהחג ולא רק לעבור אותו בשלום? למה החגים כל כך מאתגרים מבחינה חושית ורגשית? מערכת העצבים של ילד עם קשיי ויסות נשענת במידה רבה על שגרה ועל ידיעה מראש של מה שעומד לקרות. השגרה מעניקה תחושת ביטחון ומאפשרת לו להתמודד טוב י

יש רגעים שבהם הילד שלנו נראה לנו כמו חידה. הוא מתפרץ בלי אזהרה, מכסה את האוזניים במקום שקט לגמרי בעינינו, לא מצליח לשבת רגע אחד בלי לזוז, או לחלופין נצמד אלינו ולא מוכן להתרחק. אנחנו מנסים להבין, מנחשים, לפעמים כועסים, לפעמים מתייאשים . מה שנראה לנו כהתנהגות הוא, לא פעם, שפה. שפה חושית שהילד עדיין לא יודע לתרגם למילים, וגם אנחנו לא תמיד יודעים לקרוא. המערכת העצבית של כל אחד מאיתנו קולטת כל הזמן מידע מהעולם: קול, מגע, תנועה, אור. אצל רובנו, המידע הזה מעובד בשקט ברקע. אבל אצל

סוף החופש הגדול מתקרב, ואיתו מגיעה החזרה לגן ולבית הספר. עבור משפחות רבות זו תקופה של התארגנות מחדש, אבל עבור ילדים על הרצף האוטיסטי המעבר מחופשה לשגרה יכול להיות משמעותי ומאתגר במיוחד. במהלך החופש סדר היום משתנה. שעות השינה אחרות, יש פחות מסגרות קבועות, יותר זמן בבית ולעיתים גם יותר גמישות. ואז, כמעט בבת אחת, צריך לחזור לקימה מוקדמת, להתארגנות בבוקר, לנסיעה, לכיתה או לגן, למפגש עם ילדים ואנשי צוות וליום שמלא בדרישות ובגירויים. עבור ילד שזקוק לצפיות, זמן הסתגלות או התאמות חוש

כמה פעמים ביום את שומעת את זה בקיץ? "אמא, משעמם לי." ולפעמים זה קורה חמש דקות אחרי שהילד סיים פעילות שהוא אהב. הנטייה הראשונה היא לחשוב שהוא רק צריך עוד גירוי, עוד משחק, עוד מסך, עוד פעילות. אבל אצל ילדים עם קשיי ויסות חושי, "משעמם לי" הרבה פעמים אומר בדיוק ההפך. מה באמת קורה מתחת לפני השטח אצל ילד שהמערכת החושית שלו זקוקה לרמת גירוי מסוימת כדי להרגיש "נוכח", שקט פתאומי אחרי בית ספר או פעילות מובנית יכול להרגיש כמו ואקום. הוא לא באמת "משועמם" במובן הרגיל, הוא נמצא במצב של תת

‏יש ילדים שנסגרים לחלוטין בקניון. יש כאלה שמפרקים את עצמם אחרי יום גן. יש כאלה שלא מוכנים ללבוש גרביים עם תפרים. ‏לפעמים ההורים שואלים: "למה הוא מגזים?" התשובה הקצרה היא שהוא לא מגזים. המוח שלו פשוט מעבד גירויים חושיים בצורה שונה. ‏מה זה בעצם ויסות חושי? ‏ויסות חושי הוא היכולת של המוח לקלוט, לסנן ולהגיב לגירויים מהסביבה. בילדים על הרצף, המערכת הזו לא תמיד עובדת כמו אצל רוב האנשים. לפעמים היא עובדת חזק מדי. רעש שנשמע לכם "נורמלי" (בכי תינוק ליד, מוזיקה ברקע, קול הכביסה) יכול ל

כשאתם הורים לפני שאתם זוג... זה קורה בשקט. בלי שמישהו מתכוון. יום אחד מסתכלים אחד על השני ומבינים שכבר זמן רב לא דיברתם על משהו שלא קשור לילד, לטיפולים, למרפאה בעיסוק, לגן. זוגיות כשמגדלים ילד עם צרכים מיוחדים לא נשחקת כי אתם לא אוהבים אחד את השני. היא נשחקת כי המשאבים-הזמן, האנרגיה, הסבלנות הולכים כמעט כולם לילד. וזה הגיוני. וזה גם כואב. אז מה עושים? 1. להכיר בכך שהמצב קשה - ביחד הצעד הראשון הוא פשוט לומר את זה בקול:"אנחנו עייפים. אנחנו בלחץ. וזה לא אומר שמשהו בינינו שבור."

החופש הגדול מגיע עם תקוות גדולות, במיוחד כשיש ילד על הספקטרום האוטיסטי או עם קשיי ויסות. ההורים מתכננים ימים מלאים בפעילויות, חוויות וזמן איכות, אך אחרי כמה ימים רבים מוצאים את עצמם מתמודדים עם התפרצויות, שגרה שמתפוררת ותחושת עומס. זה לא כישלון של ההורים או של הילד, אלא תוצאה של האופן שבו המוח שלהם עובד. ילדים עם אוטיזם, ADHD או קשיי ויסות מסתמכים על שגרה כדי להרגיש בטוחים. כשהשגרה משתנה או נעלמת, מערכת העצבים שלהם נכנסת לכוננות גבוהה, מה שמוביל לחרדות, התפרצויות וקושי להתמוד

תקשורת היא מיומנות מרכזית בחיי היום-יום, והיא חשובה במיוחד לילדים על הספקטרום האוטיסטי. משחקים הם כלי נהדר לפיתוח מיומנויות אלו, במיוחד כשמדובר במשחקים ללא מסכים שמאפשרים אינטראקציה ישירה, חיזוק קשרים חברתיים והבנת רגשות. במאמר זה נציג עשרה משחקים פשוטים, מהנים ויעילים שמקדמים תקשורת אצל ילדים על הספקטרום, תוך התמקדות בפיתוח שפה, הבנה חברתית ויכולת שיתוף פעולה. משחק קופסה צבעוני על שולחן עץ למה חשוב לשחק בלי מסכים? מסכים יכולים להוות הסחת דעת ולפעמים להקשות על יצירת קשר עין,

ABA (Applied Behavior Analysis) היא שיטה מוכרת ומקובלת לטיפול בהתנהגויות, בעיקר בקרב ילדים עם אוטיזם. רבים שומעים על ABA אך לא תמיד יודעים מה באמת עומד מאחוריה, מה היתרונות והחסרונות שלה, ואילו שיטות בתוך התחום באמת עובדות. הפוסט הזה יפרט את כל מה שחשוב לדעת על ABA, כדי לעזור לכם לקבל החלטות מושכלות לגבי הטיפול. חומרים טיפוליים בשיטת ABA על שולחן עבודה מהי שיטת ABA ABA היא שיטה מבוססת מחקר שמטרתה לשפר התנהגויות חיוביות ולהפחית התנהגויות לא רצויות באמצעות חיזוקים חיוביים. השיט

התקפי זעם אצל ילדים, ובמיוחד אצל ילדים אוטיסטים, יכולים להיות מאתגרים מאוד להורים. הם יוצרים מתח, חוסר שקט ולעיתים גם פגיעה בתקשורת המשפחתית. אני רוצה לשתף אתכם במדריך פרקטי שיסייע לכם להפחית את התקפי הזעם של ילדיכם בתוך שבוע בלבד, בעזרת שיטות פשוטות, ברורות ויעילות. הדרך להפחתת התקפי הזעם מתחילה בהבנת הגורמים, יצירת סביבה תומכת, ויישום כלים פשוטים שניתן להטמיע במהירות. אני מבטיח לכם, עם מעט סבלנות והתמדה, תוכלו לראות שיפור משמעותי. צעצועים מרגיעים לילדים להפחתת התקפי זעם צעצ

הורים רבים יודעים שתנועה עוזרת לילד להירגע ולהתרכז, אך בפועל קשה למצוא זמן לפעילויות ארוכות או לתכניות מורכבות. החדשות הטובות הן שאין צורך בשעה של פעילות. גם עשר דקות ביום, כאשר הן מתוכננות נכון, יכולות ליצור שינוי משמעותי ביכולת הוויסות של הילד לאורך היום. המפתח הוא יצירת שגרה קבועה שהגוף לומד להכיר ולצפות לה. למה דווקא שגרה קצרה וקבועה עובדת מערכת העצבים של ילדים רבים מגיבה טוב לחזרתיות. כאשר הגוף יודע שבכל יום יש רגע קבוע של תנועה מותאמת, הוא לומד להתארגן מהר יותר. עם הזמן

תנועה היא אחד הכלים החשובים ביותר לוויסות אצל ילדים רבים על הרצף. היא יכולה להרגיע, לשפר ריכוז ולהפחית מתח. יחד עם זאת, יש מצבים שבהם תנועה מסוימת אינה מרגיעה אלא דווקא מגבירה עומס תחושתי. ההבדל אינו בשאלה האם הילד זקוק לתנועה, אלא איזה סוג תנועה מתאים לו באותו רגע. כאשר לומדים לזהות את ההבדל, ניתן להשתמש בתנועה בצורה חכמה שמסייעת באמת. מתי תנועה עוזרת תנועה עוזרת כאשר היא נותנת למערכת העצבים את הקלט התחושתי שחסר לה. במצבים רבים תנועה עמוקה, קצבית ומבוקרת מאפשרת לגוף להתארגן

רבים מאיתנו גדלו על ההנחה שכדי להתרכז צריך קודם לשבת בשקט. אך בשנים האחרונות מצטבר ידע רב שמראה תמונה אחרת לגמרי. אצל ילדים רבים, ובעיקר אצל ילדים עם צורך תחושתי מוגבר, דווקא תנועה לפני תחילת משימה לימודית יכולה לשפר את יכולת הריכוז בצורה משמעותית. כאשר הגוף מקבל את התנועה שהוא צריך, המוח מגיע ללמידה מוכן יותר, רגוע יותר וקשוב יותר. מה קורה למוח אחרי פעילות תנועה פעילות תנועה קצרה מפעילה מספר מערכות חשובות בגוף זרימת הדם למוח עולה וכך משתפרת אספקת החמצןמערכת הערנות מתעוררת וה

בבתי ספר, בגנים וגם בבית, ילדים מתבקשים פעמים רבות לשבת בשקט לאורך זמן. עבור חלק מהילדים זה אפשרי, אך עבור ילדים רבים ובמיוחד ילדים עם צורך תחושתי מוגבר, ישיבה סטטית ממושכת אינה משפרת ריכוז אלא דווקא פוגעת בו. כדי להבין מדוע זה קורה, חשוב להבין כיצד הגוף והמוח עובדים יחד בזמן למידה. המוח לא נועד להיות מנותק מהגוף ריכוז איננו תהליך שמתרחש רק בראש. כדי שהמוח יוכל להתמקד, הגוף צריך לקבל מידע תחושתי מתמשך מהשרירים, מהמפרקים ומשיווי המשקל. כאשר הילד יושב ללא תנועה לאורך זמן, זרימת

כל הורה רוצה דבר פשוט לראות את הילד שלו רגוע, בטוח ומרגיש טוב. כאשר ילד על הרצף חווה הצפה, מתח או חוסר שקט, התגובה הטבעית של ההורה היא לנסות להרגיע מהר ככל האפשר. אך לעיתים, דווקא מתוך כוונה טובה, נעשות פעולות שמקשות על הילד להירגע במקום לעזור לו. הבנה של כמה טעויות נפוצות יכולה לשנות באופן משמעותי את הדרך שבה רגעים כאלה מתפתחים בבית. טעות ראשונה לנסות לעצור את התנועה כאשר הילד מתנדנד, קופץ או נע ללא הפסקה, קל לחשוב שהתנועה עצמה היא הבעיה. בפועל, במקרים רבים התנועה היא דווקא

הורים רבים לילדים על הרצף האוטיסטי שואלים את עצמם שאלה דומהאיזו תנועה באמת מתאימה לילד שלי. יש ילדים שמחפשים להתנדנד שוב ושוב, אחרים קופצים ללא הפסקה, ויש כאלה שמבקשים חיבוק חזק או אוהבים להישכב תחת לחץ. לעיתים ההתנהגויות האלו נראות אקראיות, אך בפועל הן משקפות צורך תחושתי מדויק של הגוף. כאשר מבינים איזה סוג תנועה הילד מחפש, קל הרבה יותר לעזור לו להגיע לשקט פנימי, ריכוז ותחושת ביטחון. למה ילדים שונים מחפשים תנועות שונות מערכת העיבוד התחושתי של כל ילד פועלת בצורה ייחודית. אצל י

הורים רבים לילדים על הרצף האוטיסטי מכירים את הרגעים האלההילד מתנדנד שוב ושוב, קופץ, מסתובב, נשכב בתנוחות לא שגרתיות או פשוט מתקשה להישאר ישוב לאורך זמן. לעיתים זה נראה כמו עודף אנרגיה, לפעמים כמו חוסר שקט, אך למעשה ברוב המקרים מדובר במנגנון עמוק הרבה יותר, ניסיון של הגוף לווסת את עצמו. כדי להבין את ההתנהגות הזו, חשוב להבין קודם דבר אחד מרכזיהמוח של ילדים רבים על הרצף מעבד מידע תחושתי בצורה שונה. תנועה היא אחת הדרכים המרכזיות שבאמצעותן הגוף מנסה לאזן את המערכת. המוח והמערכת הת

זה כמעט תמיד נראה אותו דבר.השעה מתקרבת לערב, היום עוד לא נגמר, אבל משהו כבר לא עובד. הילד חסר שקט, מתעצבן מכל הערה, מתקשה לעבור מפעילות לפעילות. בקשה פשוטה הופכת לעימות, מילה קטנה גוררת תגובה גדולה. רוב ההורים יגידו את אותו הדבר:“הוא עייף.” זו תשובה הגיונית. היא גם מרגיעה – כי עייפות היא משהו זמני, מוכר, צפוי. אבל יותר ויותר הורים ואנשי מקצוע מבינים היום שבמקרים רבים, במיוחד אצל ילדים על הרצף האוטיסטי, זו לא עייפות. זו הצפה חושית. וההבדל בין השניים כדי להסיר את כל הסימנים של