"משעמם לי" — כשזה בעצם אומר משהו אחר לגמרי
כמה פעמים ביום את שומעת את זה בקיץ?
"אמא, משעמם לי."
ולפעמים זה קורה חמש דקות אחרי שהילד סיים פעילות שהוא אהב.
הנטייה הראשונה היא לחשוב שהוא רק צריך עוד גירוי, עוד משחק, עוד מסך, עוד פעילות.
אבל אצל ילדים עם קשיי ויסות חושי, "משעמם לי" הרבה פעמים אומר בדיוק ההפך.
מה באמת קורה מתחת לפני השטח
אצל ילד שהמערכת החושית שלו זקוקה לרמת גירוי מסוימת כדי להרגיש "נוכח", שקט פתאומי אחרי בית ספר או פעילות מובנית יכול להרגיש כמו ואקום.
הוא לא באמת "משועמם" במובן הרגיל, הוא נמצא במצב של תת גירוי, והגוף שלו מחפש דרך למלא את החוסר הזה.
לפעמים זה יוצא כתנועתיות יתר, לפעמים כהתנהגות שמחפשת תשומת לב, ולפעמים דווקא כקיפאון וחוסר מוטיבציה.
שלב ראשון: לשאול "איזה סוג שעמום"
לפני שממהרים לפתור, כדאי לשים לב: האם הילד נראה חסר מנוחה ומחפש תנועה? או שקט מדי ומנותק?
זה שני מצבים שונים לגמרי, וכל אחד צריך מענה אחר.
שלב שני: להציע גירוי לפי סוג הצורך
אם הוא מחפש תנועה, פעילות שמערבת את הגוף כולו (קפיצות, טיפוס, לחיצה, גרירה) עוזרת יותר ממסך.
אם הוא נראה מנותק ושקט מדי, לפעמים דווקא גירוי חושי עדין ומרוכז (חושך יחסי, לחץ עמוק, מגע) מחזיר אותו "פנימה" בלי להציף.
שלב שלישי: לבנות "תפריט" קבוע מראש
בלי לתכנן כל רגע ביום, אפשר להכין מראש רשימה קצרה של 3 עד 4 אפשרויות שהילד מכיר ויודע לבחור מתוכה בעצמו כשהוא אומר "משעמם לי".
זה מוריד את העומס מההורה להמציא פתרון בכל פעם מחדש, ונותן לילד תחושת שליטה.
מה הורים מגלים אחרי כמה שבועות
המשפט "משעמם לי" הופך לפחות מתסכל, כי יש לו פחות פעמים תגובה של "עוד מסך" ויותר פעמים תשובה שבאמת נותנת לילד את מה שהוא צריך.
וזה גם עוזר להורה להבין שהילד לא "מתלונן סתם", יש שם צורך אמיתי.
בסופו של דבר, "משעמם לי" הוא לפעמים הדרך היחידה שיש לילד לבטא "אני צריך משהו אחר עכשיו, ואני לא יודע להגיד מה."
וזה כבר עוזר, גם בלי לפתור הכל בבת אחת.
תגובות